המשמעות המעשית של הקופות המרכזיות היתה בעצם היות המעסיק הבעלים והמוטב בכספים, ולא
העובדים. עם חקיקת חוק פנסיית חובה בשנת 2008 , החל משנת 2011 , לא ניתן עוד להפקיד כספים
לקופה מרכזית, אלא אך ורק לקופות אישיות על שם העובדים.
לגבי הסכומים הצבורים בקופות המרכזיות לפיצויים, בהתאם לחוזר מס הכנסה מיוני 2017 , שהוארך
והובהר במרץ 2018 , מעסיק אשר צבורים לטובתו סכומים בקופה מרכזית נדרש לפעול באופן הבא:
מהיתרה בקופה יש לייעד את הסכומים הבאים המהווים שמירת זכויות עובדים:
"סכום במחלוקת"- כספי פיצויים של עובדי 2007 לגביהם ישנן תביעות משפטיות. (בהתאם
להצהרת היועץ המשפטי של המעסיק)
חבות פיצויים לכלל עובדי 2007 נכון לתום שנת המס הקודמת, בהפחתת היתרות העומדות
לזכותם בקופות על שמם נכון לאותו תאריך.
חבות הפיצויים השנתית לבעל שליטה לא תעלה על התקרה שנקבעה 12,230 ₪ נכון
ל2018 ו12,380 ב2019
במידה והיתרה בקופה המרכזית גבוהה מ110% מהסכומים לעיל, ההפרש יחשב לעודף בקופה
המרכזית, ועל המעסיק להשתמש בו כתחליף מימון להפקדות שוטפות לפיצויים, כלומר יש למושכו
מהקופה ולהכיר בו כהכנסה בידי המעסיק.
בדיקת קיום העודף והגשת הבקשה כאמור תעשה עד ל31 מרץ של כל שנה, באמצעות הגשת טופס
בקשה (טופס 417 ) שפורסם בימים אלו ע"י מס הכנסה לקופה המרכזית, בו פונה המעסיק לקופה
בבקשה למשוך כהכנסה את סכום העודף בקופה עד לגובה ההפקדות השוטפות לפיצויים שהופקדו
בשנת המס שקדמה לשנת הגשת הבקשה.
מעשית – עד ל31 מרץ ב - 2019 בכל שנת מס, יש לערוך את התחשיב לעיל, ובמידה וקיים
עודף, על המעביד לבקש למושכו מהקופה, להכיר במשיכה כהכנסה, ורק כך תותר למעסיק הכרה
בהפקדות שוטפות לפיצויים כהוצאה לצורך מס.